<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' תפילה</h1>
<h2>דף טז.</h2>
ובעדנא דפרסי כהני ידיהו אסיר ליה לאינש לאסתכולי בהון, אלא צריכין לעמוד לפניהם ביראה וברתת ובכבד ראש. דאמר מר [חגיגה ט"ז ע"ב] המסתכל בכהנים בשעה שמברכין עיניו כהות משום שכינה, כדאמור באגדתא הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. ותנן [מגילה כ"ד ע"ב] כהן שיש בידיו מום לא ישא את כפיו רבי יהודה אומר אף מי שהיו ידיו צבועות בסטיס לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו, ואמר ר' יהושע בן לוי ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו. חפני בשני שלאלפין קורין עיינין ולעיינין אלפין לא ישא את כפיו. וזבלגן לא ישא את כפיו, ואם היה דש בעירו מותר, ומי שהיו ידיו צבועות סטיס לא ישא את כפיו, ואם רוב העיר מלאכתן בכך מותר.
